
דפנה וקסלר
במהותי אני מטפלת, והאמנות היא אחת הדרכים שבהן אני מבטאת את יכולת הריפוי והחיבור שלי לעצמי ולאחרים.
הציור עבורי הוא הרבה מעבר ליצירה חזותית. כל ציור נולד מתוך עולם פנימי של רגשות, תחושות ואינטואיציה. אני מאמינה שכל יצירה נושאת איתה תדרים ואנרגיות, ומקרינה אהבה, אור וריפוי.
בתהליך הציור אני מאפשרת לעצמי להשתחרר מהחשיבה ומהשכל, ולהתחבר אל התת־מודע, אל הרגש ואל האינטואיציה. אני נותנת ליד להוביל אותי, ומתוך התהליך הזה מגיעים דימויים, צבעים ולעיתים גם מסרים. עבורי זו דרך לתקשר עם עולמות אחרים ולגלות רבדים נוספים של העולם הפנימי.
לצד הציור, אני יוצרת גם בפסיפס. אני מעצבת שולחנות לבית ולגינה, וכן עבודות פסיפס לקירות.
במהלך עבודתי פיתחתי שיטה ייחודית לשילוב חרוזים ונצנצים בפסיפס, יחד עם ציפוי אפוקסי, המאפשרת לשלב חומרים וגדלים שונים וליצור משטח אחיד, חלק, עמיד ומבריק.
בין אם מדובר בציור ובין אם בפסיפס, אני שואפת ליצור עבודות שיש בהן צבע, תנועה, עומק ואנרגיה – יצירות שמחברות בין החומר לעולם הרוח והרגש.

הסיפור שלי - הדרך אל האמנות
נולדתי בירושלים ואני מתגוררת בחיפה. אני אמנית, יוצרת ומעצבת גרפית, עם יותר מ־30 שנות ניסיון בתחום העיצוב, בבתי דפוס ובמשרדי פרסום.
ילדות בבית של אמנים
נולדתי למשפחה שבה האמנות הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים. אבי, קרל הירטנשטיין, היה אמן רב־תחומי שעסק בציור, בפיסול דיוקנאות ובפיסול במתכת. הוא לימד בבצלאל פיסול במתכת במסגרת מגמת התכשיטנות.
אמי, ורה הירטנשטיין, ציירת בצבעי שמן ובאקוורל, ויוצרת פסלי קרמיקה, מסכות מיוחדות ועבודות אמנות נוספות.
ריח הטרפנטין ליווה אותי לאורך ילדותי בבית הקטן בקריית היובל בירושלים. גדלתי בתוך עולם של יצירתיות, ספרי אמנות, יופי ואהבה.
למרות שגדלתי בבית אמנותי כל כך, דווקא הקרבה לאמנות של הוריי גרמה לי לחשוש לעסוק באמנות. הרגשתי שאין לי סיכוי להגיע לרמה הגבוהה שלהם. במקום זאת מצאתי את דרכי לעיצוב הגרפי, תחום שאפשר לי לבטא את הכישרון והיצירתיות שלי, וגם להפוך אותם למקצוע.
המפגש ששינה את הדרך שלי
לאחר נישואיי, לידת שתי בנותיי וגירושיי, יצאתי למסע של חיפוש והתפתחות אישית. באותה תקופה השתתפתי בקורס ביו־אנרגיה אצל המתקשר רפי רוזן.
אחד הדברים המשמעותיים שלקחתי מהקורס היה ההבנה שקשקוש בעיניים עצומות יכול לפתוח מרחב חדש של אנרגיה ויצירה.
הרעיון הזה ריגש אותי כל כך, שכשהגעתי הביתה התחלתי לקשקש בעיניים עצומות, לצבוע את הקווים והצורות שנוצרו, ולגלות מתוכם דימויים ומסרים שלא תכננתי ולא ציפיתי להם.
כך מצאתי את דרכי אל עולם האמנות: בלי חוקים, בלי נכון ולא נכון, בלי תכנון מוקדם. פשוט לתת ליד להוביל, לפעמים אפילו בלי לראות מה אני מציירת.
גיליתי שזו דרך מיוחדת להתחבר אל התת־מודע, אל הרגש, אל האינטואיציה ואל עולמות התקשור.
המסע שהעניק לי אומץ
בהתחלה ציירתי על קנבסים ישנים של אמי. בגיל 47 יצאתי עם בתי שחר למסע של שמונה חודשים בהודו ובניו זילנד. זה היה מסע רוחני ומעצב חיים, ובמהלכו למדתי לראשונה לסמוך באמת על האינטואיציה שלי.
ברגעי המנוחה שלנו נהגנו לצייר בטושים, בכל מקום שבו היינו.
לקראת סוף המסע התארחנו אצל אמן בשם ברונו. הוא ראה את הציורים שלי, התלהב מהם ואמר שלא ראה כישרון כזה כבר שנים. המילים שלו העניקו לי אומץ ואישור פנימי לצייר בגדול, להאמין בעצמי וללכת עד הסוף עם היצירתיות שלי.
כשחזרנו לארץ קניתי קנבסים גדולים והתחלתי לצייר ללא הפסקה.
האמנות שלי היום
במהותי אני מטפלת, והאמנות היא אחת הדרכים שבהן אני מטפלת בעצמי ובאחרים. עבורי הציור הוא הרבה מעבר ליצירה חזותית. כל ציור נולד מתוך עולם פנימי של רגשות, תחושות ואינטואיציה. אני מאמינה שכל יצירה נושאת תדרים ואנרגיות של אהבה וריפוי.
אני מאפשרת לעצמי להשתחרר מהחשיבה ומהשכל, ולהתחבר אל התת־מודע. מתוך התהליך הזה מגיעים צבעים, דימויים ולעיתים גם מסרים. זו הדרך שלי לתקשר עם עולמות אחרים ולגלות רבדים נוספים של העולם הפנימי.
לצד הציור אני יוצרת גם בפסיפס: שולחנות לבית ולגינה ועבודות פסיפס לקירות. במהלך עבודתי פיתחתי שיטה לשילוב חרוזים ונצנצים בפסיפס, יחד עם ציפוי אפוקסי, המאפשרת לשלב חומרים בגדלים שונים וליצור משטח אחיד, חלק, עמיד ומבריק.
במהלך השנים השתתפתי בתערוכות קבוצתיות רבות, וכן הצגתי תערוכת יחיד בבית הלוחם בחיפה.
אני ממשיכה ליצור מתוך חופש, סקרנות והקשבה פנימית, ומקווה שכל מי שפוגש ביצירות שלי ימצא בהן משהו שייגע בו, יעורר בו רגש או יפתח עבורו עולם חדש.